ס"ע
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
52444-10-10
29/07/2012
|
בפני השופט:
ורד שפר
|
| - נגד - |
התובע:
יגאל בן אודיס
עו"ד אברהם אמיר
|
הנתבע:
אלון יעקב הובלות בע"מ
עו"ד יצחק טיבי
|
| פסק-דין |
1. התובע עבד כנהג משאית לפינוי אשפה בשירות הנתבעת, שהינהחברה העוסקת במתן שירותי פינוי אשפה.
בתביעה שבפנינו עותר הוא לחיוב הנתבעת בשורה של רכיבים, שמרביתם המכרעת מושתתת על הטענה לפיה על מערכת היחסים שבין הצדדים חלים ההסכם הקיבוצי ו/או צו הרחבה בענף ההובלה(להלן:"
ההסכם הקיבוצי" ;
צו ההרחבה").
הצדדים הגיעו לידי הסכמה דיונית לפיה מאחר והמחלוקות בניהם מתמקדות בשאלות משפטיות, הסמיכו את בית הדין להכריע בתביעה על בסיס החומר שבתיק וסיכומים בכתב של באי כוחם.
נעיר כי פסק דין זה ניתן בהרכב חסר שכן נציגת ציבור מעבידים שנטלה חלק במותב במעמד הדיון בו הודעה ההסכמה הדיונית סיימה כהונתה זה מכבר.
2. אין חולק כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד מעביד וכי התובע עבד בשירות הנתבעת כשכיר כנהג משאית פינוי אשפה החל מיום 10.03.2001 ועד ליום 16.02.11 מועד בו התפטר מעבודתו בנתבעת.
נעיר כי זמן מה עובר למועד הדיון בתביעה שבפנינו, ניתן, בהקשר רלבנטי, פסק דין בבית הדין הארצי בע"ע 327/09
ש.י.א אשקלון בע"מ-יורי גורבוי ואנדרי אזימאלוב, (מיום 04.10.10 ,להלן:"
עניין אשקלון"), ובו נקבע כדלקמן:
"בית הדין קמא סבר כי צו ההרחבה בענף ההובלה חל על הצדדים באשר עיסוקם העיקרי למעשה היה נהיגת משא אשר הוביל מטען והמטען היה מכולת האשפה. לאחר שבחנו קביעתו של בית הדין לעניין זה הגענו לכלל מסקנה כי
יותר נכון לסווג את עיסוק החברה המערערת תחת הכותרת של שירותים קהילתיים, איסוף אשפה ופסולת ממשקי הבית ומיחידות תעשייתיות ומסחריות (סעיף 90 לספר הסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). סילוק אשפה אינו בגדר הובלה כמשמעותה בצו ההרחבה בענף ההובלה. אין לאבחן בין משאית אשפה האוספת את האשפה מעגלות האשפה הביתיות לבין משאית האשפה האוספת את האשפה שאוחסנה במכולות. התכלית כאן הינה של פינוי וסילוק האשפה ולא של הובלת מטען." (ההדגשה אינה במקור)
ואכן, ב"כ התובע היה מודע לקיומו של פסה"ד בעניין אשקלון, אלא שטענת התובע לפיה ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה חלים על הנתבעת - הושתתה על הטענה לפיה אלה חלים מכח נוהג.
3.
להלן עיקר טענות התובע:
התובע ביקש לטעון, כי הנתבעת החילה על עצמה זה שנים מכבר את ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה ואף פעלה על פיו ושלמה לתובע את שכרו על פי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה.
התובע ביקש להפנות לכך שעד היום קיימות חברות העוסקות בפינוי אשפה אשר חברות במועצת המובילים, ואף בתי הדין לעבודה, עד לפסק הדין בעניין אשקלון, קבעו כי ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף ההובלה חל על חברות העוסקות בפינוי אשפה.
התובע ביקש לשכנע, כי אלמלא היה מגיש תביעה זו כנגד הנתבעת, היתה היא ממשיכה עד היום לנהוג כמי שחלים עליה ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף ההובלה.
הוסיף התובע והפנה, לכך שהנתבעת השתתפה במכרז המועצה האזורית הגליל העליון ועל מנת לעמוד בתנאי "בעלת משרד הובלות מורשה" שינתה את שמה ל"משרד הובלות" דבר המעיד על כך שהיא ראתה עצמה כחברת הובלות ולא כמי שעוסקת רק בפינוי אשפה, כך גם פרסמה עצמה על גבי נייר המכתבים שלה.
עוד טען, כי הנתבעת התנהגה כחברה שחלים עליה ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה והיא לא טענה לאי חלותו כשהתגוננה כנגד תביעות שהוגשו נגדה.
משקל מיוחד ביקש התובע ליתן לעובדה שבמכתבו של מנהל הנתבעת שעניינו "שינויים ברכיבי השכר" נרשם כי "
יחולו שינויים באופן חישוב השכר .. בהתאמה לשינויים שחלו במשק ובהתאם להסכמים הקיבוציים להם אנו מחוייבים" דברים שמהם ביקש ללמוד כי הנתבעת אמצה את ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה ודאגה למלא אחר הוראותיו.
להוכחת טענתו אשר לקיומו של הנוהג הנטען, הסתמך התובע בין היתר על התכתבויות בינו לבין הנתבעת במסגרתן התריע בא כוחו באשר לאי קיום הוראות מצדה של הנתבעת של הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, ותגובתה של הנתבעת היתה הודעה כי רכיבי השכר של התובע "
יבוצעו בהתאם להסכם הקיבוצי על כל המשתמע מכך וע"פ טבלת השכר שבהסכם".
אין חולק כי מרכיבים מסוימים בתלושי השכר שהופקו בגין התובע תואמים חלק מהוראות ההסכם הקיבוצי, וכך הרכיב של "תוספת מקצועית" תואם את סעיף 55 להסכם הקיבוצי בענף ההובלה, וגם ימי חופשה והבראה שולמו בהתאם לוותק אשר נקבע בטבלאות ההסכם הקיבוצי בסעיפים 57 ו-56 ב , וזאת מתחילת העסקתו של התובע.
גם לעניין הוצאות אש"ל, אשר לא שולמו לתובע בהתאם לסעיף 56א להסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה, הפנה ב"כ התובע לכך שמיד לאחר שפנה הוא לנתבעת בדרישה לתשלום בהתאם להסכם הקיבוצי כאמור, החלה היא לשלם לו על פי הוראות ההסכם לעניין זה ואף עדכנה את התעריף בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי.
4.
להלן עיקר טענות הנתבעת: